הקונפשנז של האדמינים


גונן לזר

אז אחרי הרבה ניסיונות תיאום סוף סוף הצלחנו למצוא זמן ואנחנו מתיישבים לשיחת זום עם אחת מתוך שמונת האדמינים של העמוד. בטח תהיו מופתעים לדעת שהאדמינית הראשית בכלל כבר לא סטודנטית אבל אם זה עוד לא הפתיע אתכם אז שתדעו שהיא אפילו לא הייתה סטודנטית בבן גוריון אלא היא בוגרת של מכללת ספיר, עם זאת עדיין כמעט כל האמדינים האחרים הם סטודנטים בבן גוריון.

כשסיפרתי שאני הולך לפגוש את המנהלים מאחורי העמוד ישר ביקשו ממני לבדוק כמה אתם יפים ונחשקים

האמת שאני יכולה להגיד לך מחוויה שלי, כשהגעתי לעמוד לפני שנה חשבתי שאני הולכת לפגוש את בעלי אבל גיליתי חבורה של חנונים. אתה מדמיין בטח יחצנים נחשקים, האדמינים אדירים ושנונים בטירוף אבל בסופו של דבר חנונים. כרגע יש שני מנהלים ראשיים שהם בחור נוסף ואני, אבל עכשיו אנחנו בתהליכי גיוסים. הראיונות יתבצעו באופן אנונימי דרך העמוד, רק מי שיתקבל לעמוד יידע מי אנחנו.

למה בעצם אתם כל כך שומרים על סודיות? 

הזהות שלנו סודית גם כדי לתת לנו יד חופשית ויכולת לתת הערות גסות. חוץ מזה אם יידעו מי אני, אנשים שאני כותבת עליהם יוכלו לדעת שזה עליהם. 

קיבלתם הצעות מעניינות? 

אני דוגלת בלסרב לשת"פים, אנחנו מקבלים הרבה הצעות לשת"פים לא עסקיים. אם עכשיו אני אשתף פעולה עם התא הפמיניסטי ומחר יהיה פוסט נגד הפמיניזם בעמוד אז זה שם אותי בבעיה. יש לנו חופש כתיבה לבקר את האוניברסיטה ולבקר את האגודה, עם זאת אני לא אעלה פוסט שקורא לאלימות. פעם העלו פוסט אלים ספציפית נגד יו"ר האגודה ואחרי זמן הורדנו אותו. בגלל שאנחנו לא פורמליים ולא משויכים לשום גוף הרבה יותר קל לנו לבקר את המוסדות. באופן כללי ביקורת זה משהו שהרבה יותר קל להעלות בצורה אנונימית. אנחנו נאפשר את זה כל עוד זה ביקורת לגיטימית.

יש לכם קו אדום? 

הקו האדום שלנו הוא הרבה יותר גמיש מעמודים אחרים. קו אדום יכול להיות סיפורים שמתארים בצורה גרפית מין או סיפורים על אובדנות.בסופו של דבר אני כן בעד להעלות פוסטים שלא נוחים לעין ומתסיסים את השטח אבל עדיין בתוך איזשהו גבול.

כמה זמן את משקיעה בעמוד הזה? 

בימים שאני במשמרת אני משקיעה בזה באזור השעה ביום. אנחנו מעלים פוסט בצורה מתוזמנת אחת לשעה משמונה בבוקר ועד שתיים עשרה בלילה. בימים שאני מראיינת או עושה פרויקט כמו הולנטייס אז עובדים בזה הרבה יותר במיוחד האדמינית שהגתה את הרעיון. 

בעצם הולנטייס היה אחד הפרויקטים הכי גדולים שהעמוד עשה 

לגמרי. האמדינית המדהימה שיזמה את זה ראתה שאנחנו מקבלים הרבה וידויים על בדידות ורצתה לעשות משהו שיגרום לאנשים להרגיש פחות בודדים אז היא הגיעה עם הרעיון לספיישל ולנטייס. נאלצנו לעצור אחרי 200 פניות. האדמינית עשתה מלאכת שידוכים כל הלילה, בסופו של דבר בין כל השידוכים יצאה שהיא שידכה בין שני אחים. בשלב זה מצטרף אדמין נוסף לשיחה. "יש פעמים שמתייגים אותי על וידויים בעמוד חברים מהלימודים שאין להם מושג שאני אחד מאדמינים. חוץ מזה שחלק מהאדמינים מגיבים פעילים בעמוד ולאף אחד אין מושג שבעצם הם חלק מהמנהלים." 

אתם מגובשים ביניכם?  

יש הווי בינינו, יש קבוצת וואטספ של כולנו. "אני אישית התחברתי מאוד גם לחלק מהאדמיניות" מוסיפה האדמינית. 

אתם מקבלים וידויים כל יום או שבעצם הכל זה המצאות שלכם? 

אנחנו מקבלים ביום בין עשרות לעד מאה וידויים. 

איך בעצם התחלתם? 

2018 התחילה תרבות הווידויים והיו הרבה וידויים וכל העיניים היו נשואות לBGU קונפשנס, אז ניהלו את זה 2 אנשים וההיי היה מטורף ואחרי כמה חודשים הם סגרו את העמוד. כשהקימו את העמוד שלנו ( new bgu קונפשנס ) הרמת סודיות הייתה כל כך גדולה בהתחלה שגם המנהלים לא ידעו מי זה מי ושמרו על אנונימיות ודיברו ביניהם דרך משתמש פיקטיבי. כשאני נכנסתי לפני שנה לניהול העמוד היו בערך ששת אלפים עוקבים וההייפ של הווידויים היה בירידה. היום אנחנו עומדים על בערך 17 אלף עוקבים. אני חושבת שזה נובע מהעלייה של החברות הדיגיטלית והשימוש ברשתות החברתיות בעקבות הקורונה.

אנשים צורכים תוכן מהקונפשנס, רבים מהקונפשנס, מסכימים עם הקונפשנס ולומדים על העולם דרך הקונפשנס. 

הפוסט הכי ויראלי הוא בכלל על מיץ תפוזים.

מה אני צריך לעשות כדי שהווידוי שלי יעלה? 

אין חוקיות למה עולה. עלה וידוי אחד על ארז דריגס וקיבלנו אחר כך שש תגובות לפוסט ולא ראינו לנכון להעלות אף אחד מהם, חלק מזה זה בגלל שדיברו על זה בכל הרשתות. אנחנו לא כלי תקשורת. אני יכולה להעלות וידוי לעמוד שכתוב בו קקי פיפי, אני לא גוף תקשורת ואני לא מחויבת למשהו מסוים. 

עכשיו אתם בתהליכי גיוס אדמינים נוספים, תנו טיפ למי שרוצה להתקבל 

לא לפחד לפנות. אני פחדתי שאני לא מספיק מצחיקה בהתחלה כדי לפנות. ככל שאתה פחות פוליטקלי קורקט, יותר שנון ויותר פלפל כך סיכויי הקבלה יעלו. לנסות להתחיל איתי דרך העמוד לא יעזור להתקבל להיות אדמין. 

תהליכי הגיוס קשים? 

כשאני נכנסתי לניהול העמוד לפני שנה הכריחו אותי להעלות וידויים ביום של פורים. חזרתי מצחינה שיכורה ממסיבת פורים עם צרבת שקיבלתי בגילי מכל הדברים שאכלתי, כמו כלבה חזרתי מהמסיבה הביתה והעליתי וידויים. 

שתפו קצת על רגעי התהילה הקטנים 

סטודנטים מצייצים לוקחים פוסטים שלנו עם קרדיט והכי מחמיא שכל מיני אנשים מרחבי הרשת עם הרבה עוקבים כבר מתחילים להגיב אצלנו בעמוד כמו ארז ברינבוים. 

יש לכם כבר חבר'ה קבועים שמגיבים ושולחים? 

יש לנו חבר'ה קבועים נחמדים וגם חברה מעיקים שכבר מגיבים בקבוע לעמוד. יש אנשים שלא מתייאשים ושולחים כמה פעמים את אותו הווידוי. היה מישהו ששלח בלי סוף וידוי מוזר על כרבולית באמצע הלילה ולא התייאש. בסוף העלנו פוסט וכתבנו לבחור עם וידוי הכרבולית מוזמן לפנות אלינו בפרטי.

ועל מה שולחים הכי הרבה וידוים? 

הנושאים ששולחים עליהם הכי הרבה זה אהבה, דייטים והטרלות. אחת הבדיחות הכי נפוצות זה הטרלות על הנקודות הכי רגישות שזה נייטיב – סטודנטים או סמי שמעון – בן גוריון. מדי פעם שולחים לנו וידוי של מישהו עם שגיאות כתיב שכותב שהוא נייטיב מסמי שמעון, אלה הטרלות חסרות טעם. אין לנו אינטרס לכסף, אנחנו רוצים להצחיק ולהעלות נושאים לשיח. כולנו זונות תהילה. אנחנו מאוד אוהבים לראות את מה שנהיה מהעמוד. לפעמים אנשים לוקחים מאוד ברצינות דברים שעולים בצחוק לעמוד. תנו לאנשים קרדיט. פעם העליתי וידוי לעמוד עם הערה על פרחות והעליתי את זה עם הערה והגיבו לי שאני פוגעת בנשים מזרחיות, אני אישה מזרחית. אנשים צריכים פרופורציות, אנשים חכמים, אף אחד לא יחרים מחלקה שלמה אם מישהו יכתוב עליהם וידוי שיש להם איי קיו של מעבר חצייה.

משהו לסיום? 

תהנו, תטרילו, תצחקו ותכירו. תדעו שלא חייבים להיות תמיד פוליטיקלי קורקט זה טוב לפעמים לשחרר קיטור